אנו מכירים בכך שטיפול הדדי באנשים בעתות משבר ואובדן אינו משימה אך ורק של שירותי הבריאות והרווחה. רוב הטיפול והתמיכה באנשים הגוססים ניתנים על ידי משפחה, חברים או הקהילה הרחבה שלהם או קשרים שלעתים קרובות אינם מאומנים, מנוסים או בטוחים בהתמודדות עם מוות. אנשים המבודדים חברתית יותר פגיעים במיוחד בתקופה זו ויסתמכו יותר על שירותים "מקצועיים" שלא תמיד זמינים באופן מיידי, מתאימים או נגישים להם בקלות.

לכן, אם כולנו היינו קצת יותר מחוברים, מעודכנים, מודעים או מתרגלים בידיעה כיצד לעזור וממי לקבל תמיכה, מעשים קטנים של חסד יכלו לעשות שינוי גדול.